החלום שלי זה שמישהו יכין לי סלט טרי כל יום, טעים, פריך, מעניין, מגוון, מתובל טוב, סלט שיעשה לי טוב על הלב, שאדע שאכלתי בריא ושידרבן אותי להמשיך כך.

ואיך זה מתיישב עם זה שלא מזמן גיליתי שאחד מכללי היקום לשלוות נפש הוא ההבנה שחוץ ממני, אף אחד לא אחראי להגשים את החלומות שלי. 

אז איך? אני שואלת בכינות. איך עוברים משלב הידיעה, שאם אני רוצה את אותה ההרגשה הטובה שבאה בעקבות אכילת סלט טעים, לשלב המעשה שבו אני דואגת שיהיו פרודוקטים בבית ושאכין מהם סלט?

למה יש לי כוחות על להכין ממולאים מיניאטוריים אבל להכין לעצמי סלט מרגיש לי מייאש?

דוז פוינט למי שיענה לי תשובה שתביא אותי להנעה.

כדורי לבנה

• 4 יוגורטים טבעיים ( 800 ט סך הכל)
• 1 כפית מלח
• בד טטרה בגודל של 30 ס"מ ריבוע בערך (בד חיתול, או כל בד דק אחר)
• 3 כפות שמן זית

סלט

• 1 גמבה ירוקה פרוסה מושרת ב- ¼ כוס חומץ למשך ½ שעה לפחות
• 1 חסה רעננה שטופה  חתוכה בינוני גס
• 2 מלפפונים לא קלופים חתוכים לקוביות בינוניות
• 4 עגבניות חתוכות לקוביות בינוניות
• 1 בצל סגול פרוס
• 1 פלפל חריף ירוק פרוס דק
• חופן גדול עלי נענע
• חופן גדול עלי כוסברה
• 1 לימון על קליפתו חתוך לקוביות קטנות
• ¾ כוס זיתים קלמטה

תיבול

שמן זית נדיב, מיץ מלימון גדול טרי, מלח ופלפל שחור

מכינים את הלבנה יומיים מראש

מערבבים את היוגורטים עם המלח. מסדרים את הבד פתוח בקערה, יוצקים את היוגורט במרכז, מרימים את שולי הבד, קושרים ותולים אותו למשך יומיים. אפשר לתלות על ידית של ארון עליון ומתחת לשים קערה שקולטת את הנוזלים הניגרים, או לתלות על הברז של הכיור החלבי. בהתחלה ניגרים הרבה נוזלים ולאט לאט היוגורט שבבד מתמצק. אפשר, במקום לתלות את הבד להניח עליו משקולת (שימורים למשל) כשהוא מונח על גבי מסננת. אחרי יום וחצי – יומיים, בעזרת ידיים משומנות יוצרים עיגולים קטנים ושומרים אותם בקופסה סגורה כשעליהם שיכבה דקה של שמן זית.

מכינים את הסלט: מסדרים את כל המרכיבים של הסלט בכלי הגשה. מפזרים כדורי לבנה, מתבלים בנדיבות ומגישים מייד.