טיול לנורמנדי – היום הראשון
טיול לנורמנדי: היום השני
עוד חושך, אני לא בטוחה איפה אני נמצאת, אני לא מזהה את השקט הזה.
- לא הפעלתי שעון מעורר, אבל שעון פנימי מעיר אותי…
המאפים! אני צריכה להוציא את התבנית מהמקרר כדי שהם יתפחו כהלכה לפני האפיה.
- אני יורדת מהמיטה וכשאני נעמדת המכה שאני מקבלת בגב מזכירה לי
שאני נמצאת מתחת לתקרה משופעת משני הצדדים, בגג ממש.
- בכיפוף קל אני יוצאת מהחדר לכיוון המטבח הנמצא למטה.
- אין מצב שהמדרגות עומדות בכל תקן בטיחותי שהו ומזל שיש חבל עבה לאחוז בו, אני יורדת במדרגות כמו שיורדים מעץ. Me Tarzan You Jane
- כשסיימתי ועיניי עדיין חצי סגורות אני מושכת את עצמי למעלה בעזרת החבל, בחדר אני מקבלת שוב מכה וצונחת למיטה, תרתי משמע.
אור.- אני מוציאה את הראש מהחלון שמאחורי הכרית ושותפת את העניים: הכל ירוק, עצים תמירים נראים מימין, שיחי דפנה משמאל וממול, רחוק אחרי הבית של ניקו אגם. אני מקשיבה לציפורים, יש מנגינות שאני מזהה מהארץ, ויש מנגינות חדשות שמתמזגות איתן. מה שמפליא זה השקט המיוחד הזה, לא צליל דיגיטלי, לא רכב, לא מטוס, לא כבל חשמל, רק שקט וציפורים.
- אני יוצאת מהחדר כפופה, נתלית על החבל ויורדת, מדליקה את התנור שהכשרתי מדליקה Charles Aznavour
ומכינה Café au lait
עכשיו זום:
ניצן ואני בגינה, אוויר נעים, הכל ירוק, משקה חם ומאפה Pain au chocolat טרי, הבצק החמאתי ממלא את כל חלל הפה יחד עם השוקולד הנמס , ביס מושלם, Aznavour שר ״La bohème״, רגע מושלם.
3 תרנגולות מתקרבות, חגות סביבנו . ניצן ואני דוממות. אין צורך במילים. רק לנשום את הרגע.
אמא אני לא מוצאת את תיק האיפור שלי. חיפשתי שוב הבוקר, זה לא נמצא בשום מקום, אני לא מבינה, אני בטוחה שהכנסתי אותו! יש לי דז׳ה וו אבל אני שותקת.
אוף! אין מצב שאני נשארת בלי, אני חייבת לקנות חדש. אז אני לא היחידה. אני את הדרכון והיא התיק איפור. אני לא שמחה לאיד, אבל כן מרגישה מנוחמת.
PONT AUDEMERT
אנחנו עולות לאוטו המהמם שלנו לכיוון ״Pont audemert״.
Pont audemert היא עיירה בת כ 9000 תושבים הנמצאת מעל נהר ה ״Risle״. העיירה ממוקמת בסביבה ירוקה שבה המים נמצאים בכל מקום ובשל כך היא מכונת גם ונציה של נורמנדי .
ישנה אטראקציה המציעה גישה מעניינת להכיר את העיר: ״מימי הביניים ועד המאה עשרים ואחת, בואו לשוט בקנו מבעד לתקופות תוך התפעלות מהארכיטקטורה של העיר״
משפטים כאלה עושים עלי רושם וניסיתי לרשום את ניצן ואותי לשייט המיוחד הזה שעובר בתוך העיר עצמה אבל התאריכים שהם הציעו לא תאמו את שלנו. 
קצת התאכזבתי, אבל הרעיון של שייט לא עזב אותי ומי שמכיר אותי יודע שלפעמים יש לי אובססיות ואין לי מנוחה עד שהן לא באות לדי ביטוי. המשך יבוא.
- את הנסיעה ל- Pont Audemert תכננתי במיוחד ליום שני בבוקר, שהוא יום השוק.
הבאנו המזוודות מישראל בשרים, קמחים, גבינות ועכשיו היינו צריכים למלא את המקרר בירקות ופירות טריים.
העיירה נמצאת כ 10 דקות מהדומיין שלנו והדרך אליה קסומה. מימין ומשמאל משתרעים במרבדים אין סופיים, גבעולים ירקרקים ארוכים, צפופים, עדינים שבקצותם גוון סגול כחלחל שמכסה את כל השטח במין שמיכת משי חצי שקופה.
אני לא יכולה אלה לעצור את הרכב בצידי הכביש כדי להבין את המחזה הנפלא. מקרוב אנחנו רואים שהגבעולים מסודרים שורות שורות ומבינות שמדובר בגידולים משטח פרטי, אבל לא יכולות למנוע מעצמנו להתקרב ממש פנימה, לגעת ולהריח. הגבעולים כל כך עדינים שהם פותחים לנו שביל בלי מאמץ, כל הכחלחל הזה…מה זה יכול להיות?בעזרת אפליקציה לזיהוי צמחים אנחנו מגלות:
ובכן, זהו פשתן. הזהב הכחול של האזור.
אנחנו מגיעות לעיירה והיא יפה כמו שדמיינתי, גשרים בכל מקום, ה- Risle זורם מתחתינו, בין הבתים, בין החנויות, זה מקסים.בקלות אנחנו מגיעים לשוק והעיניים שלנו יוצאות מחוריהם… כל חקלאי מציע מגידוליו: 
עגבניות מדהימות עם קיפולים מיוחדים וצבעים לרוב, אפרסקים שטוחים, ארטישוקים מושלמים מ- Bretagne , תותים שנקטפו הבוקר ומריחים למרחקים, תפוחי אדמה בגודל של זית, צנוניות קטנות פריכות.
עגבניות מדהימות עם קיפולים מיוחדים וצבעים לרוב, אפרסקים שטוחים, ארטישוקים מושלמים מ- Bretagne , תותים שנקטפו הבוקר ומריחים למרחקים, תפוחי אדמה בגודל של זית, צנוניות קטנות פריכות.
אנחנו מעמיסות כאילו אין מחר.ניצן מבחינה בקופסת ביצים פיצית עם 6 מקומות בדיוק, גם אותה לוקחים.
אנחנו פוגשות בשוק את ניקו ואמו, אשה נחמדה שבאה מפריז לבקר את בנה בכפר. אני מנצלת את הפגישה האקראית כדי להגיד לניקו שהאינדוקציה לא עובדת והוא מבטיח לבוא לראות ברגע שיגיע.
השוק ממשיך עוד קצת ושם מוכרים בגדים.. מרגיש לי קצת כמו השוק של ראש העין ואנחנו עושות אחורה פנה.
- בדרך לרכב, אנחנו מבחינות בתמרוקיה. בכניסה אישה נעימה מציעה לנו עזרה, היא עוד לא יודעת שהיום היא זכתה בפייס, ניצן בשטח והיא מחדשת
בכל.
בחזרה לדומיין אנחנו פורקות ומסדרות את כל הקניות יפה ויוצאות למשימה: למצוא את החתול!
HONFLEUR
לפני כשנתיים נפשנו בעיר Honfleur, היה חורף, היה קר וחשוך. באחד הטיולים שלנו ברחובות הציוריים של העיר ניצן גילתה חנות עם חפצים רבים, רובם מעץ, ושם היה חתול. קטן, בגודל אצבע.
החתול נאה היה, מעץ מגולף ושביכולתו להתלות על חפצים. היא אהבה אותו, קנתה אותו, ובביתה שבכרם התימנים מיקמה אותו על האהיל של הסלון.
שנתיים ימים נתלה החתול על האהיל, הוא שמח וניצן שמחה.
איך ניתן להסביר שיום לפני הטיסה נפל החתול ונשבר?
- העיר Honfleur, עיר נמל מקסימה נמצאת רק 20 דקות מהדומיין ואנחנו יוצאים למשימה.
Honfleur של האביב שונה לגמרי מ- הונפלור של החורף. אנחנו לא מזהות לא רחוב ולא חנות.
רק את עמודי הרחוב הנמוכים הרבים אני מזהה מייד.. זכיתי להיכנס באחד מהם לפני שנתיים ולהרוס את דלת הרכב. אבל המידע הזה לא עוזר לנו.
עכשיו הכל מואר, תיירים עם כובעים מלקקים גלידות, שחפים נשמעים מקרוב ואנחנו עוברות רחוב רחוב, נכנסות לחנויות, שואלות על חנות עם חתולים מעץ ונשלחים פעם ימינה, פעם שמאלה ויש אפילו שטוענים שאכן שהייתה אחת כזאת אבל נסגרה.
״הנה״ צוהלת ניצן, אני מזהה את הויטרינה!
אנחנו נכנסות פנימה והזמן עמד מלכת. אותה מנגינת רוק שהתנגנה לפני שנתיים, אותו מוכר חף משיער עם אותם קעקועים ואותם חפצים סביבו.
החתול? איפה הוא?
הוא שותק, לוקח לו כמה רגעים עד שהוא מבין.
אני חושב שאולי יש לי עוד אחד.. אלך לבדוק.
הוא ונעלם מאחורי דלת, פותח אותה שוב ובידו חתול, זה הוא? הוא שואל.
כן! זה הוא!
ניצן מספרת לו על מחדל החתול הקודם והוא שמח לספק חתול חליפי.
היום עוד צעיר, ואנחנו ממשיכות לטייל ב- Honfleur עם החתול, הפעם לכיוון הנמל. 
בתי קפה עם שמשיות פרוסים סביב סביב ואנחנו מתרווחות באחד מהם על ספה נוחה, שותות בירה צוננת ובוהות בנמל, ביאכטות ובשחפים. החתול בידינו.
- בחזרה הביתה אנחנו פוגשים את ניקו שמדגים כיצד להפעיל את הכיריים ״תלחצו כאן כאן וכאן״ אמר ונעלם.
אני מתחילה להכשיר את הסירים וניצן הולכת להפעיל את הז׳קוזי שבגינה.
השעה תשע בלילה, אור יום בחוץ, אנחנו מדמיינות טבילה קצרה לפני שנתחיל לבשל אבל הז׳קוזי תקוע על 29 מעלות. ניחה, 
מחר נדבר עם ניקו.
מחר נדבר עם ניקו.- כל כך נעים בחוץ (חוץ מהיתושים) ואנחנו מתחילות לבשל שם, על השולחן שבין העצים.
ניצן מכינה לנו רוטב שמנת לימון לטבול בו את הארטישוקים ואני מכינה פאי עגבניות. את הבצק אני רוצה עם אופי ולכן אני משתמשת בקמח מלא, ובמקום לשלב בו רק חמאה אני ממירה חלק בשמן זית.
הבצק מכוסה בקממבר ומעל הכל פרוסות עבות של עגבניות נפלאות.
בזמן שהפאי בתנור אנחנו מתענגות על הארטישוקים והרוטב שלהם ועל הצנוניות הפריכות, שירת הציפורים מלווה אותנו עד לסיום הסעודה הדשנה.
זמן לישון, מחר יום חדש
